🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
בברכת נפתלי נאמר: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה, הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר". מפרש התרגום: יזכה נפתלי לקרקע ואדמה עם פירות יפים וטובים, ויהיה מודה ומברך עליהם — הוא יֵדע על חלקו אמרים נעימים ושבח. מכאן יסוד גדול: הדרך להודות היא לומר ברכות מתוך מילים נעימות ושבח.
מונח כאן יסוד גדול: הדרך להודות היא להגיד ברכות מתוך מילים נעימות ושבח. אם אדם באמת מודה, הוא משבח את הדבר עצמו. אם הוא רק אומר "תודה" בלי לשבח — חסר בהודיה שלו. ולכן, אם אדם אומר ברכה על מאכל, אך אינו מעריך ואינו משבח את מה שהוא אוכל — הברכה יוצאת רק מן השפה ולחוץ.
נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף.
משלי טז, כח
מבארים: מי שמתלונן ומתרחק מהקדוש ברוך הוא, "האלוף", נקרא נרגן. מיהו הנרגן? זה שנהנה מן העולם הזה, אך אינו משבח את מה שהוא נהנה ממנו. הוא אוכל אוכל טעים, ואינו משבח שהקדוש ברוך הוא ברא לו מאכל כה טוב — הוא נהנה, אבל בלי לשבח. גם אם הוא אומר ברכה, וגם אם הוא מכוון במילים, אך אינו מעריך ואינו משבח את מה שלפניו — חסר לו בהודיה עצמה. כלומר, יש חילוק בין "לצאת ידי חובה" בברכה מבחינה הלכתית טכנית, לבין "להודות" באמת — הודיה שלמה מחייבת גם הערכה ושבח פנימיים על מה שקיבל.
לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי, יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם. מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב.
תהלים לד, יב-יג
דוד המלך, כשהוא בא ללמד יראת שמים, פותח דווקא בשאלה: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב"? זהו השיעור הראשון ביראת שמים — אדם שחפץ בחיים, שאוהב לראות את הטוב שיש בהם. מי שרואה טוב, נהנה מהחיים ומעריך אותם, ומשבח את הקדוש ברוך הוא על חייו — זהו השיעור הראשון ביראת שמים: להכיר שקיבל מהקדוש ברוך הוא את היכולת לראות את הדברים הטובים שיש בבריאה.
אומר חובת הלבבות, בשער חשבון הנפש: אדם צריך להודות לקדוש ברוך הוא שברא אותו בן אדם, ולא צמח, ולא פרה, ולא כבשה. אדם ההולך ברחוב ורואה פרחים — צריך להגיד "תודה רבה, הקדוש ברוך הוא, שעשית אותי בן אדם ולא צמח". אם רואה כלב או חתול — צריך להודות שהוא אדם ולא חתול ולא כלב. כמה פעמים בחיינו אמרנו לקדוש ברוך הוא שבח על כך שאנחנו בני אדם ולא צמחים ובעלי חיים? זהו, אומר חובת הלבבות, הדבר הראשון שאדם צריך להכיר: כמה נאה וכמה טוב הדבר שהוא נברא בן אדם. רק לאחר שאדם מעריך שהוא בן אדם, אפשר לעלות בסולם ולהודות גם על דברים אחרים — אך תחילה, על היסוד: שהוא נברא בן אדם.
ומעניין שאצל נפתלי, שברכתו "הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר", כתוב גם אצל משה רבנו כשבירך אותו: "וְנַפְתָּלִי אָמַר... שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'" — מי שנותן אמרי שפר, שבחים ולא רק תודה יבשה, זוכה להיות "שְׂבַע רָצוֹן" — הוא זה שמקבל את הברכות מהקדוש ברוך הוא.
יהי רצון שנזכה כולנו להודות לה' לא רק במילות תודה יבשות, אלא בשבח ובהערכה של ממש — על כל דבר ודבר, ובראש ובראשונה על עצם היותנו בני אדם, בני מלך.